title
title
title
title
title
title
סיפורן של ג'מילה ולאה ברג'

ג'מילה - אסתר קימחי

 

הגענו מחלב מסוריה. הבריחו אותנו בהסתר, בקבוצה שלנו היו משפחות, במשפחתי אחותי המבוגרת ממני בשנתיים אימא  נשאה את אחי הקטן  על הידיים אני הייתי בת 9 אבי נשאר בחלב ועלה יותר מאוחר.

יצאנו בלילה המסע היה מאד קשה.  חלק מהדרך נסענו במשאיות וחלק הלכנו ברגל.

ביום התחבאנו על איזה הר וחכינו ללילה כדי שנוכל להתחיל ללכת.

לא ידענו אף מילה בעברית.

3 ימים היטלטלנו בדרכים עד שהגענו לכפר גלעדי. בדרך נרדמתי וכשהתעוררתי גילתי שאני לבד, התחלתי לבכות אך השומרים הרגיעו אותי והבטיחו שיביאו אותי לאימא. כשהגענו, הכניסו אותנו לאורווה. חברי הקיבוץ עזרו לנו.

בכפר-גלעדי היינו  כ- 3 ימים ושם התחילו לשבץ אותנו. שאלו את אימא:  את רוצה שהילידים יהיו איתך או שילכו ללמוד בקיבוץ/מושב . אימא אמרה שהיא רוצה שנלך למושב, והיא הלכה עם התינוק אל שני האחים שהיו  כבר בארץ.

אחותי ואני הלכנו לבית-חנן כל אחת למשפחה אחרת.

עמדתי על כך ששתינו נשאר יחד בבית-חנן  וכך היה.

 

 

 

 

ל א ה   ב ר ג' -   ניסן

 

נולדתי בשנת  1932 בחלב.  אבא שלי היה פעיל בעלייה והבריח נוער וילדים לארץ וכן היה אסיר ציון בחלב. היינו בני  7-8  כשהגיע אלינו לבית הספר יונה תימני  מירושלים הוא בא סיפר על ארץ ישראל ומאד הלהיב אותנו. באתי הביתה ואמרתי שאני רוצה להגיע לארץ ישראל.

בקהילה אמרו לאבא שלי, "אם כל כך טוב בא"י מדוע אינך שולח את הילדים שלך"? הוא החליט לשלוח אותנו וגם השפיע על אחותו.

כמובן שכל הפעילות הזאת הייתה בהסתר. לא ידענו מתי נצא לדרך עד שיום אחד הודיעו לנו- מחר יוצאים.

היינו  קבוצה קטנה, רק 5 ילדים הלבישו אותנו, ארזו לנו מעט בגדים ואוכל לדרך ובבקר יצאנו

והגענו לאוטובוס הנוסע לחלב מכיוונים שונים כדי לא לעורר חשד.  בתוך האוטובוס ישב מבוגר שהשגיח עלינו מרחוק. אמרו לנו שאם ישאלו אותנו, עלינו לענות שאנחנו נוסעים לחופשה אצל דודה בבירות.

הביאו אותנו לאיזה כפר, ושם חכינו שיגיעו עוד ילדים. יום אחד אמרו לנו- ממשיכים.

 הלכנו בשיירה בדומיה, הרגשנו רע, הקאנו. אמרו לנו שכאשר המדריך מרים את היד כולנו יורדים על הברכיים, כשהוא מוריד את ידו אפשר להמשיך.

אני זוכרת שפתאום הופיעה בחורה במדים. זה עשה עלינו רושם אדיר,  בסוריה לא היה דבר כזה שבחורה הולכת במכנסים.

כל הלילה הלכנו ובבוקר הגענו לכפר-גלעדי. קיבלו אותנו במרפסת, עם שולחנות עץ וספסלים הגישו לנו תה חם, לחם ומרגרינה. מעולם לא אכלתי מרגרינה והרגשתי לא נעים כי זרקתי את המרגרינה.

החליפו לנו את הבגדים, לקחו את הממתקים, את הכסף  ונתנו לנו בגדים של ארץ-ישראל.

פעם ראשונה בחיי שהלכתי במכנסיים קצרים, גם לימדו אותנו כמה מילים בעברית כדי שאם ניתפש נוכל לענות בעברית.

העלו אותנו על משאית נסענו לחיפה לשער העלייה.

בחיפה הייתה לי משפחה והם באו לבקר אותי.




כתבות מן האתר

ארכיון

ארכיון