title
title
title
title
title
title
שיעים צרפתים

שיעים, צרפתים ומטולאים: לטיול יצאנו....

סיפר: אורי הורביץ

 

הייתי בן שתים-עשר בערך. אם נולדתי ב-1926 תעשו חשבון.

בוקר אחד קרא לי אבא שלי ואמר לי "תראה אורי, יש בתל חי כנס של נוער. תפנה שם לעזריה אלון או ליונה הג'ינג'י הסגן שלו, ותגיד להם שאני שלחתי אותך להוביל את הטיול שלהם באיזור."

שאלתי: "לאן הטיול?"

"תיקח אותם דרך ההר לאודייסה, משם תמשיכו לתצפית ליד קבר השייח, תרדו למטולה וחזרה הביתה."

וכך היה.

נחום הורביץ ואורחים ערבים














הובלתי אותם מתל-חי, בדרך שבאה מחלסה ועלתה להונין, עד שהתפצלה שם לאודייסה.

מהונין הצפנו, דרך הסלע הגבוה, דרך ההר, איפה שהיום משגב-עם ומשם גלשנו ללבנון.

המעבר היה פתוח. לא היתה שום גדר אז אפשר היה ללכת.

ירדנו לתוך אודייסה כדי לשתות מים מהמעין.

עצרו אותנו המשטרה הלבנונית. באותה תקופה, לבנון הייתה תחת המנדט הצרפתי.

שאלו אותנו מאיפה באנו: "מין אינטו?"

"נחנו מן תחשיבה" - אנחנו מכפר גלעדי. ואני מספר להם את הדרך שעשינו ולאן בכוונתנו להמשיך: "יצאנו מכפר גלעדי עלינו בהר ירדנו אליכם לשתות מים במעין, מכאן נעלה למעלה ומשמה נרד למטולה".

"אהלן וסהלן תפאדלו" בבקשה.

שתינו מים, סיפרנו קצת על הכפר ומשם עלינו לקבר השייח יש משם תצפית נהדרת.

מצד מערב רואים ביום טוב את הים התיכון, הכינרת והחרמון. התצפית הכי יפה באיזור.

עזריה אלון הסביר, תצפתנו ומשם הובלתי אותם למטולה.

באנו בשעות הצהריים, אבל יצא שבאנו למטולה משטח לבנון.

היות ובאנו מהצד הצפוני, תפסו אותנו השוטרים שישבו במעבר הגבול,

שאלו מי אתם, מה אתם, מתוך מחשבה שאנחנו קבוצת מעפילים,

ואני הצוציק בן ה-12 אומר להם אנחנו מכפר גלעדי ומציין את מסלול הטיול.

לא שכנענו אותם.

הם עצרו אותנו והכניסו אותנו למעצר - שטח ומסביבו גדר תייל שם החזיקו אותנו.

ביקשתי לדבר עם הקצין שלהם. עבר זמן וכשהגיע אמרתי שאני בן נחום מתחשיבה.

התעקשתי שיתקשר ויצלצל לכפר גלעדי ויבדוק.

וכשמצאו את נחום הוא מסר – "חכו אני בא אליכם".

וכך הווה.

כעבור זמן בא אבא עם אוטו, שיחרר אותנו וחזר חזרה למשק.

ואני, את שהתחלתי אסיים, הובלתי את הקבוצה עד פרשת דרכים, הם המשיכו לתל חי ואני עליתי למשק.

נוסטלגיה...

לפני איזה זמן נפגשנו כל מיני חבר'ה אצל סטף ועזריה אלון היה שם.

שאלתי אותו אם הוא זוכר את הטיול. "בטח אני זוכר היית כבן חמש-עשרה או שש-עשרה"

"הייתי בן שתים-עשרה פשוט תמיד הייתי גבוה."

אז זה היה טבעי לגמרי. הכרנו את האזור. מגיל צעיר טיילנו בהרים ובסביבה, והסביבה הכירה אותנו.

היום זה אחרת...

 

*הסלע הגבוה - הסלע הגדול

*התכנסו בני נוער – תנועות הצופים והליגיון שבאותו כנס התאחדו ל"מחנות העולים".

*הווה-היה, כך נחום התבטא.




כתבות מן האתר

ארכיון

ארכיון