title
title
title
title
title
title
קיבוץ כפר גלעדי זמני 01
ידוע לי שהגיעו שליחים לקהילה היהודית בבית הכנסת בחלב. הקשר היה קודם כל עם רב הקהילה, ודרכו נוצר הקשר עם ההורים שלנו.
בתלמוד תורה בחלב למדו גם צרפתית ובכלל שפת הדיבור הייתה ערבית וצרפתית.
כדי שנוכל להצטרף לשיירה, בא רופא לבדוק אותנו. רק מי שעבר את בדיקת הרופא, יכול היה להצטרף לשיירה.
הודיעו לנו מראש שביום מסוים עלינו להכין בגדים טובים כאילו שאנחנו יוצאים לטיול. הכינו לנו צידה לדרך ומקום המפגש היה תחנת האוטובוס. היינו הרבה ילדים בגיל 6-7 . נסענו מחלב לביירות, הגענו לבית-מלון מסודר, שם ישנו.
את כל הדרך מביירות לכפר- גלעדי אני בכלל לא זוכר. כנראה הייתי מאד עייף וישנתי.
אני זוכר איזו חורשה, מערה, בית-כנסת בו הסתתרנו אני חושב שני לילות.
שמענו רעש של כמה משאיות , העלו אותנו עליהן והתחלנו לנסוע.
היה חושך, אני חושב שעברנו איזה גבול או מחנה צבאי. המשאית עצרה, הורידו אותנו , אני זוכר שהלכנו בתוך מים ונעלתי סנדלים.
בכיתי. אחר- כך מצאתי את עצמי בתוך מתבן בחושך אני חושב שזה כבר היה בכפר-גלעדי. אני לא בטוח.
דברו איתנו בערבית, לקחו אותנו לחדר-אוכל שם אכלנו לחם שחור, אף פעם לא ראיתי דבר כזה, וגם ריבה ותה בקומקומים.
החזירו אותנו למתבן, בא מישהו עם בגדים ועזר לנו להחליף את הבגדים שלנו לבגדים שלובשים בארץ-ישראל.
העלו אותנו על אוטובוס, היו שם ילדים ישראלים הם שרו שירים עבריים ולנו אמרו בערבית לשתוק.
כשיעלו החיילים הבריטים הם יראו רק נוער ישראלי שר.
אני לא זוכר שעברנו נקודת ביקורת בראש פינה, ישר הגענו לחיפה.



כתבות מן האתר

ארכיון

ארכיון