האקדח של יהודית הורביץ

מדוע זכתה יהודית לאקדח

                                         סיפורו של  האקדח של יהודית הורביץ

יהודית הורביץ חברת “השומר” רעייתו של נחום הורביץ איש ה”שומר” ממייסדי כפר גלעדי.

בתחילת שנות השלושים יצאו ארבע נשים מכפר גלעדי למטולה לבקר את צילה פרנץ אחותה של יהודית.

עטרה שטורמן, אסתר בקר, הדסה קוזולובסקי, ויהודית הורביץ.

בדרכן עצרו במעין הרואחינה לשתות מים, מעיין הרואחינה היה שייך באותם ימים לכפר גלעדי ולכפר אבל (אבל בית מעכה), המעיין היה מקום מפגש לשואבי המים בכדים, לעוברי אורח, לערביי אבל וכפר גלעדי להשקיית עדרי הצאן, ולהשקיית השדות, כך שתמיד היו ערבים לצד המעיין. אחרי שתית המים המשיכו ארבעת הנשים למטולה. בעלותן במעלה הגבעה פגשו בהן חמישה ערבים, עוברי אורח שהיו בדרכם אל המעיין. ערבים אלו החלו להציק ושלחו את ידיהם לעבר הנשים, הן  בקשו את הערבים להפסיק והערבים המשיכו להציק. יהודית תמיד נשאה עימה נשק, שלפה את האקדח ירתה ליד ובכיוון “. הערבים ברחו, ויהודית רודפת אחריהם ויורה שלא על מנת לפגוע בהתאם לתקנון וחוקת “השומר” ערבים שישבו ליד המעיין היו עדים לאירוע והסיפורים על היהודייה שרדפה בנשק שלוף אחר ה”מציקים” צלצל בפעמונים והסיפורים הילכו מביירות ועד דמשק ועד ערבות הנגב כיד הדמיון המזרחי.

כעבור שנה, באחת השבתות בשעות הבוקר המאוחרות, דפקו על דלת ביתם של יהודית ונחום בכפר גלעדי.  להפתעתם כאשר פתחו את הדלת עמדו שם סעד אדין שאתילה מפקד הכוחות הצבאיים של המטולאים- השיעים של דרום לבנון ואיתו ארבעה מידידי נחום וכפר גלעדי. כמובן נפתח שולחן כיד יהודית ונחום הרחבה והידועה בצפון. האורחים ישבו, הוגש כיבוד שתייה קרה וקפה, והשיחה התגלגלה על הסוסות ויבוליי השדה, שלום הידידים והמכירים של המשתתפים, ואז הופסקה לפתע השיחה על ידי סעד אדין שאתילה שפנה ליהודית שהייתה עסוקה בהגשת הכיבוד: “יהודית גשי אלי” , כולם השתתקו, יהודית התקרבה לסעד אדין שפתח ואמר: יהודית על אומץ הלב והנחישות שהראת ברדיפתך אחרי אלו שהציקו לכן ליד המעיין , אז שפך סעד אדין על המציקים קיטון של קללות שאיני רוצה לחזור עליהן, המשיך סעד אדין ואמר: “בשם משפחת אל אסעד (ראשי העדה המתואלית שיעית של דרום לבנון} בשם אחמד בק ראש העדה והמשפחה ובשמי אני מגיש ונותן לך יהודית במתנה ומזכרת על אומץ הלב והנחישות שגילת אז ליד המעיין”, אחרי דברים אלו שלף סעד אדין מחגורתו אקדח בראונינידג מצופה ניקל שהכת שלו מצופה בצד בצדף והגיש אקדח זה ליהודית, שהתרגשה מאד וכן נחום ואנחנו הילדים שהיינו באותו מעמד. יהודית שהייתה דוברת ערבית לחצה את ידו של סעד דין שאטילה והודתה לו במילים חמות.

לאחר שסעד אדין ומלוויו יצאו לדרכם אמר אבא נחום:  “שערבי, מתואלי, שיעי מוסלמי ייתן לאשה יהודייה אקדח נשק, איני יודע אם קרה או יקרה עוד מעמד כזה בהיסטוריה של עם ישראל, כל זה הוא פועל יוצא הנובע מכבוד הדדי, יחסים וקשרים שקשרנו עם העדה המתואלית- שיעית, אני תקווה שנדע לשמור על קשר  אמיץ זה לעד.”

בימי המנדט האקדח נשמר האקדח בסליק קטן בין דפנות כפולים, בארון השחור שבחדרם של יהודית ונחום. עם קום המדינה הוצא האקדח מהסליק והוצא לו רישיון כחוק.

לימים אימא נתנה לי את האקדח למשמורת בתנאי שלעולם יישאר בכפר גלעדי.

בטקס רב משתתפים בבר מצווה של רות, בתם של נמרוד ורונית, נכדתי ונכדתה של רות ונינתם של יהודית ונחום, העברתי ומסרתי את האקדח לרות.

בצוואתם של אימא יהודית ואבא נחום כתבו שהאקדח יעבור במשפחה מדור לדור, אבל לעולם שיישאר בכפר גלעדי.

אחרי מספר שנים כאשר רות שירתה בצבא שנת 2002, החלטנו למסור את האקדח למשמורת בסליק הנשק של כפר גלעדי.

 לבקשת תורה שרייבר,

  סופר ונכתב ע”י אורי הורביץ

  בנם של יהודית ונחום הורביץ

 כפר גלעדי 18 יוני 2002

ומי שרוצה להמשיך ולשמוע סיפורים נוספים על ימי בראשית וחלוצים, לראות את הסליק ואקדחה של יהודית מוזמן לתאם עם תורה שרייבר סיור בחצר ראשונים בכפר גלעדי.

 

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן