המכוורת

סיפורה של המכוורת מאת יוסקה מלמוד

אם יש פינת חמד חבויה במשקנו, נחבאת אל הכלים ואיש אינו מבקר בה ורבים גם אינם יודעים היכן היא – הרי זוהי המכוורת. שמורת טבע בזעיר אנפין, שהצמחייה בה עשירה, שופעת פריחה. עצים שחלקם עתיקי יומין שניטעו בשנים הראשונות לעלייה על הקרקע. בימים שמקום זה שימש משתלה בשל המעיין הקטן הנובע שם, שמימיו נאגרו בבריכה קטנה של 2X2 מטר. הילדים היו טובלים בה ביום והבוגרים בלילה. היה זה מפעלם של שני חקלאים בחסד, אלכסנדר זייד ופרנץ ון דרהורן. המקום שימש פינה רומנטית לצעירים. המכוורת שנדדה ממקום למקום, זכתה לשכון קבע בפינת חמד זו.

הכוורנים הראשונים היו משה אליוביץ ואחותו טובה פורטוגלי. אחר כך הצטרף גם משה אריאל שהוסיף לנטוע ולשתול עצים וצמחים רבים. בעיקר צמחים שהדבורים אוהבות את פרחיהם. השטח מסביב נשאר שטח בור, מראהו כג’ונגל לכל דבר. הצמחייה צפופה וסבוכה שאין לעבור בה. האדמה, אדמת סחף עמוקה וטובה ומי המעיין נספגים בה ועושים את שלהם.

הדבורים הינן מזן איטלקי, שאינן תוקפניות ואינן עוקצות. את מכונת הרדייה היו מסובבים בידיים, סוחבים פחים, מתוך המכונה יוצא דבש דרך מסננות אל מיכל שעמד על הרצפה.

בעשר השנים האחרונות עד שריפת המכוורת חזקי דורון עבד עם משהל’ה, לאחר שמשהל’ה נפטר המשיך חזקי לעבוד במכוורת , בשנת 1990 פרצה שריפה במכוורת וכילתה את כולה הוחלט אז  בקיבוץ לא לחדש את המכוורת ובכך תם עידן גידול דבורים ורדיית דבש בכפר גלעדי.

 

אני והמכוורת מאת משה אריאל

איך הגעתי למכוורת?

בדרך כלל משכה אותי עבודת השדה. עבדתי שש שנים בגן הירק. מגן הירק עברתי לכרם שבו עבדתי ואותו ריכזתי כשלוש עשרה שנה. אף פעם לא חשבתי על החרק הזה – הדבורים. שאיפתי הייתה להמשיך בכרם כל זמן שאוכל, אבל הגורל או המקרה כיוון אותי לכיוון אחר.

ומעשה שהיה כך היה – השביל במדרון צפוני, בו היינו יורדים לכרם, שימש בחלקו גם דרך למכוורת. באחד הימים בשנת 1951, נפגשתי עם טובה פורטוגלי שחזרה מהמכוורת ובידה כד דבש. לקחתי ממנה את הדבש ועזרתי להביא אותו הביתה. בדרך סיפרה לי טובה על הקשיים בעבודתה ועל זה שאף אחד לא רוצה לעבוד במכוורת ואין לה עזרה. באותה שנה באו אלינו, למשק, קבוצת חברים מקבוץ דפנה וביניהם שלושה כורמים בעלי מקצוע. הבטחתי לטובה לכשיבואו הכורמים מדפנה אבוא לעזור לה. לטובה קסם הרעיון והיא התחילה לטפל בזה, שהנה יש מי שמוכן לעבוד במכוורת.

מהתחלה עבדתי באופן חלקי במכוורת ובכרם. טובה כבר לא הייתה אישה צעירה, באופן הדרגתי הדריכה אותי לפי עונות השנה ולפי העבודות הדרושות לעונה ובאופן הדרגתי יצאה מהמכוורת והשאירה אותי בתור כוורן. על סמך התנהגותי, מסירותי ודאגתי לדבורים, ניבאה טובה שאהיה כוורן ואני מקווה שלא אכזבתי אותה וגם לא את עצמי.

להתמיד שלושים וחמש שנה בענף גידול הדבורים, זה דבר לא מבוטל. אנחנו כעת מפוזרים בשבעה מקומות מרוחקים זה מזה והפיזור מקשה עלי למרות שנוסעים בטרקטור או באוטו.

לעבוד בשדה בשעות החום ולפעמים שעות ארוכות, אינני יודע אם אני אעמוד במבחן ומצד שני קשה להיפרד מעבודה שהתמדת בה שלושים וחמש שנה.

 

בחולה מאת צבי חרוזו

בקיץ הצמחייה על הגבעות בכפר גלעדי מתייבשת ואין צוף עבור הדבורים. בקיץ 1926, הוחלט להוריד את הכוורות לחולה ולאפשר לדבורים לאסוף צוף לצריכה עצמית. עם חשיכה העמסנו את הכוורות על עגלת פלטפורמה, רתמנו שני זוגות של פרדות ויצאנו לכפר אבו סמון. באותם הימים גדל באגם קני סוף. במשך הדורות נוצרו שם תעלות ודרכם שטו על גבי גלילים העשויים מהקנים לאורכו ורוחבו של האגם.

באחד הימים הזמין אותי ראש הכפר למסיבת קפה. התרשמתי עמוקות שאף אחד אינו נדחף כדי לקבל את ספל הקפה. בנימוס רב כל אחד היה מסרב לקבל את הקפה ומוסר אותו הלאה לאחר. כעבור זמן מה כולם קבלו קפה, בהתאם לחשיבותם בחברה. ראש הכפר נתן לי כבוד מיוחד, הוא נתן לי גוש סוכר, שבר חתיכה ושם לי בקפה.

תושבי החולה היו עושים מחצלות מהקנים שהיה להם שימוש רב תכליתי – פרסת מחצלת על רצפת בטון והינה יש לך מיטה, תלית מחצלת באמצע החדר והינה יש לך שני חדרים.

 

בן-ציון רונקין מספר

אני הייתי אחד העגלונים במשא לחולה. העגלון השני היה טחור שנהג בזוג הפרדות הראשון, כדי להתרחק מהדבורים במקרה ויפרצו החוצה. בדרך טחור נרדם ונפל מהפרדה, זכות אבות עמדה לו ולא נחבל קשה.

בימים ההם הייתי נוסע בכרכרה לצפת למכור את תוצרת החלב של המשק ולהביא בחזרה מצרכים שונים. הייתי נכנס לאבו סמון בדרכי הביתה לבקר את צבי חרזו. באחת הנסיעות מצאתיו קודח בחום גבוה וכולו מטושטש. העמסתיו על הכרכרה כשחצי גופו שוכב בתוך הכרכרה והרגליים בחוץ. כדי שלא יחליק ויפול בדרך, קשרתי אותו אלי וככה הגעתי הביתה ומסרתי אותו לחובשת.

למחרת ירדתי, במקומו להשגיח על הכוורות. לאחר ששה שבועות, למרות אמצעי המנע שלי [שתיית קונאיק, כינין, שינה תחת כילה], הובלתי גם אני קודח ומטושטש הביתה. דבר אחד הרווחתי – למדתי את השפה הערבית המדוברת.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן