המבנה

למבנה האבן של בית –הספר הייתה משמעות היסטורית חשובה מפני שהיה בית –הספר הראשון בהתיישבות הקיבוצית ובחינוך המשותף של “זרם העובדים”. הרבה מצורת הלימוד וחוויות החינוך התקיימו בחוץ וללא קשר למבנה. ממנו יצאו אנשי חינוך בעלי שם בחינוך הקיבוצי, במיוחד מרדכי סגל שהגדיל והקים יחד עם יהושוע מרגולין בשנות הארבעים של המאה העשרים את סמינר הקיבוצים בתל-אביב ואחר כך את סמינר אורנים בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים.

 בית הספר הראשון בכפר גלעדי נבנה בין השנים 1927 – 1928 על ידי  קבוצת בניין של ‘גדוד העבודה’. המבנה מומן  על ידי פיק”א – החברה להתיישבות יהודית בארץ-ישראל. על תכנית המבנה חתומים: יואל (ז’ול) רוזנהק  ויוסף אתקין בא כח קבוצת הבניין של ‘גדוד העבודה’.  בית הספר נבנה בנקודה הדרומית ביותר בישוב  בזמן הקמתו. ועדה של שלושה אנשים קבעה את מיקומו: נחום הורביץ  מכפר גלעדי, אברהם מלניקוב  ויצחק לנדברג (שדה)  מתל חי, אלו בחנו מספר מקומות אפשריים למקם את בית הספר ולאחר מיון קבעו את מיקומו, “על הגבעה הדרומית מבניני כפר גלעדי בסמוך לתל חי”  כאשר הסיבות להחלטה על מיקומו היו: 1. שטח לבנייה ופיתוח של בית ספר, “בהתחשב עם השטח הדרוש בשביל התפתחות משק ילדים אינטנסיבי”  2. המיקום הקיצוני בדרום הישוב איפשר נקודת תצפית על תל חי והעמק, 3. מרחק ההגעה או החזרה של ילדי תל חי אל ובחזרה מבית הספר, “מרחק מתל-חי עד בית ספר הוא לא יותר מ 15-20 רגע מקסימום הליכה בשביל הילדים ומרחק זה הוא די רגיל שילדי בית ספר ילכו בלי שום התאמצות” . 4. “אין מקום יותר מתאים ממקום זה” . מיקומו של בית-הספר בקצה הדרומי של הגבעה הייתה לו חשיבות גדולה לעתיד בית-הספר ופעילותו.

בית הספר נבנה מאבן גיר מסותתת בהירה מהסביבה, מבנה חד קומתי עם גג שטוח מבטון, בעל 4 חדרים גדולים בגודל של עשרים מ”ר ומרפסת קדמית מקורה ופתוחה בחזית גודל המבנה הכולל הוא מאה ועשרה מטר רבוע. גג המבנה שטוח ובמקורו מעוטר במקורו בשתי שורות אבנים מסותת מעל החדרים, וכותרות מאבנים מסותתות מקשטות את פינות המבנה (ללא המרפסת). גג המרפסת נתמך בחמישה עמודים. בשנת 1978 הונח על הגג ארגז רוח ומעליו רעפים, כך שעיטור האבנים שהיה על הגג פורק ממנו. לכל חדר שלושה חלונות : לחדרים האמצעיים שני חלונות אחוריים וחלון קדמי. לחדרים הקיצוניים שני חלונות אחוריים וחלון צדדי בקיר החזית (מערבי או מזרחי).לכל חדר דלת כניסה (לפחות אחת), ומעליה חלון קיפ. לכל כניסה סף מאבן שיש. מעל חלונות עליונים אבן רחבה תומכת. לכל חלון, סף אבן כאדן חלון. למבנה נכנס הרבה אור שמש כיוון שיש חלונות משלושה כיווני אור (מזרח, דרום וצפון). עד תחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת היה מבנה זה בודד בשטח המיועד לבית –הספר.

חלוקת המבנה

בתחילת דרכו לדברי רחל סגל רבינוביץ  החדר הימני הראשון  במבנה, שימש כחדר מורים. אחריו שני החדרים שימשו ככיתות לימוד והחדר האחרון היה חדר מנוחה בו “סיפרו סיפורים” . עם השנים שונו תפקודים של החדרים לצרכים השונים של בית הספר, לדוגמא: בשנות החמישים: החדר הראשון שימש כחדר מורים וחדרים שני ושלישי שימשו כספריות וחדר הרביעי הפך לכיתה. 

בשנות השבעים: חדר הראשון שימש כחדר מורים, חדר 2שני היה מחסן לחומרי לימוד ומוצרי משרד, חדר שלישי היה להדפסות ושכפולים וחדר רביעי שימש לכיתה ללימוד פרטני.  כיום חדר ראשון משמש כחדר כמרכז לימודי, חדר שני חדר פסיכולוגית, חדר שלישי חדר יועצת חינוכית וחדר רביעי כמרכז לימודי.

בשנות השלושים נבנתה תוספת של שירותים בצד ימין שבקצה המרפסת. “לבית האבן נוסף לכבודנו מתקן חדשני, היחיד מסוגו על הגבעה, בית שימוש עם אסלה ומים זורמים.

ערכים היסטוריים של מבנה בית –הספר

כאמור מבנה בית הספר הוקם בין 1926-1928. על חנוכת המבנה לא נמצא תיעוד. פסקה בספרה של רחל רבינוביץ מתארת את זיכרונה על האירוע: “חנוכת בניין האבן, זכורה לי תמונה שבה רואים את חנוכת בניין האבן של בית-הספר- ואני שם כבת שלוש, על הידיים של טובה פורטוגלי, לא ניתן לדעת הרבה מזיכרונה של רחל כיוון שהייתה קטנה ולא פירטה בנושא חנוכת המבנה. ניתן להבין שהייתה חנוכה למבנה האבן, אך לא ידוע בדיוק מתי וכיצד נחנך.

ראוי לציין שעדיין לא היה עלון לכפר-גלעדי כך שחסר תיעוד מחנוכת המבנה.

 ניתן לציין כי בגג המבנה עשו שימושים שונים ומשונים לאורך השנים. רחל מספרת ש’הסבא’ -אליהו אליוביץ’ “נהג לשטח על גג תאנים לייבוש. עצים גבוהים עוד לא היו, והגג היה חשוף במלואו לשמש. באחד הימים הוא עלה על הגג לבדוק את מצב התאנים, ובאותו זמן בדיוק עלה גם נכדו דן, מן הצד השני, ‘לטעום’ מן הפרי האסור…דן כל-כך נבהל לראות את סבא שלו מולו, שקפץ מהגג ושבר את רגלו…”. 

במסמך הוועדה לתכנון ובנייה של המועצה הגליל-העליון, בסעיף חשיבות המבנה, צוין: “על הגג הייתה עמדת מגן”. גם רחל רבינוביץ’ ועמוס רחמן סיפרו ש”על גג בית- הספר הייתה עמדת איתות ליישובי העמק- החולה”.

בנוסף, עמוס רחמן מספר ש”מי שהיה ספורטאי וחזק טיפס דרך העמוד המרכזי של המרפסת על גג והראה את יכולותיו האתלטיות” 

 הלימודים

שני מורים חדשים מקומיים החליפו את קודמיהם ונכנסו להנהיג ולחנך בבית-הספר החדש. בת-עמי גבעוני  ומרדכי סגל . שני המחנכים נשלחו להכשרה במכון הזואולוגי פדגוגי בתל-אביב אצל יהושע מרגולין ופרופ’ היינריך מנדלסון. כשחזרו מהכשרתם החלו במעשה החינוכי עם ילדי ראשונים. בית הספר בכפר גלעדי התחיל בכיתה ב’. השנה האחרונה בגן וראשונה ב”בית הספר” נקראה : “כיתה א’ גנית”  עד סוף שנות השלושים למדו בכפר גלעדי בקבוצות מעורבות גיל. מרדכי סגל כתב במלאות 60 שנה לכפר גלעדי מאמר מקיף שקרא לו “בית ספר קטן עם חוויות גדולות”  על מעשיו החינוכיים בשנים הראשונות של בית -הספר: “למדתי להכיר בחשיבותה של חברה רב-גילית בתוכה לומדים הילדים הצעירים מהבוגרים, כפי שלעולם לא ילמדו מן המבוגרים: הילדים הגדולים מתאמנים באחריות, אשר לעולם לא תידרש מהם בחברת בני שנתונם.”

“סגל ובת עמי קיבצו ילדים לשתי קבוצות. סגל לימד את הבוגרים ואילו בת עמי לימדה את קבוצת הצעירים.” 

בת עמי מתארת את הפעולות החינוכיות שנעשו לייצב את חברת הילדים בקיבוץ: “כדי למנוע מצב של עזיבה בחברת הילדים, פיתחו כמה מהמחנכים דפוסי פעילות חברתית ענפה, העסיקו את הילדים בעבודה בענפי הקיבוץ ובמשק בית – הספר, הרבו בטיולים ועודדו שיתוף-פעולה בין הגילאים השונים. בתחום החברתי והלימודי, עקב הטלטולים המרובים, היה פיגור בהשכלת הילדים. כדי לפתח את יצר הכתיבה, יזמו המחנכים הוצאת עלון שבועי של חברת הילדים. ערך רב ייחסו ללמידה בדרך החוויה. דרך עבודה בשדה ובגן קונה לו הילד ידיעות בתורת החי והצומח. טיולים מעוררים התעניינות בתופעות הטבע ומאפשרים להתבונן ולהכיר את הטבע בצורה בלתי- אמצעית…

במשך שנת הלימודים הוקדש כשליש מהיום לעבודה אשר בוצעה בשלושה תחומים: שירות עצמי, משק בית-הספר ומשק המבוגרים. לשירות עצמי יוחסה חשיבות רבה. התוכניות כללו סידור חדרי השינה, חדרי הלמידה, הכנת ארוחות, הגשה והדחת כלים. המטרה הייתה ללמד את הילדים סדר, דייקנות וניקיון. אשר למשק בית –הספר, בתחילה היססו המורים שכן יום הלימודים היה עמוס מאד, אך שיקולים חינוכיים הכריעו. תפקיד חשוב מילאו הילדים במשק המבוגרים בעיקר בעבודות עונתיות ובחליבת הצאן.” 

בראיונות שערכתי התבררה חלוקת העבודה שהייתה נהוגה בשנות השלושים והחמישים של המאה העשרים: “מכיתה ב’ עד ו’ עבדנו כל יום שעתיים במשק הילדים, כשקצת גדלנו עבדנו בקיבוץ, כל ילד בחר איפה הוא רוצה לעבוד ועבדנו כמה שעות ביום. בעונות בוערות כולם התגייסו יחד לעזור”.  הרעיון החינוכי נגזר מהצורך של הקיבוץ להכשיר דור חדש של אנשים שימשיכו את דרכם של הראשונים ולכן הקימו בקרבת בית הספר משק- ילדים. ועבודה הפכה להיות ערך מרכזי בחינוכו של הילד. סגל כותב על השקפת החינוך שלו ושל בת עמי: “הרעיונות שהדריכו אותנו היו אכן שונים מאד מהמקובל, אם כי פשוטים במהותם. סברנו שאין לשים מחיצות בין עבודת הלמידה של הילד לשאר חייו, הלמידה היא חלק אורגני של חייו, ובשאר חייו יש תמיד למידה חשובה ביותר. מוטב להכניס את זה ואת זה לאותה קופת חינוך. כמו כן, סברנו שתכני הלמידה ושיטותיה צריכים להיות צמודים ומשולבים בתהליכי החיים אשר מסביב.

סגל ובת עמי הנחילו שיטת חינוך חדשה וראו את החינוך לילדי כפר גלעדי כדבר הוליסטי כשהשלם גדול מסך חלקיו. סגל כתב: “הילד מתהלך יום יום בשלוש אימפריות גדולות: נוף הטבע הסובב, עבודת האדם במשקו, חברת האדם ותרבותו. אליהן היינו צריכים להביא אותו. לנוף הטבע התברגנו בעיקר על-ידי מערכת סיורים עוקבים…משימות מעקב אישיות… טיפחנו בחצר בית הספר גינת בר ופינת בעלי-חיים. מדדנו ורשמנו את מזג-האוויר. אל המשק חדרנו …על ידי עבודה יום יום…התגייסנו כולנו בעונות הדחק … ערכנו סיור חודשי להתבוננות ורישום ענף משקי…כל ילד בחר לו פרה להתיידד איתה ורשם קורותיה ביומן…תערוכה שנתית של ענפי המשק בוצעה על-ידי ילדי בית-הספר עם אנשי הענפים…סיפרו חדשות מכל מה שראו או שמעו מהורים וחברים…כדי להכיר היטב את אוכלוסיית הקיבוץ, הלכו לראיין חברים ורשמו מפיהם קורות חייהם…הזמנו לבית-הספר חברים ואורחים…הבאנו לשיחות סוף היום  מן הבעיות שעסקו בהן אסיפות החברים וילדים החליפו ביניהם דעות באותם העניינים. הם עצמם חיו חיי חברה משלהם פחות בדומה לחיי המבוגרים. להבנת דברים מורכבים פנו לספרים: (ספר ולא ספר לימוד אחד קבוע) והעיקר – כל אחד מהם רשם את ממצאיו, והרשימות חוברו יחדיו לחוברות וספרים עצמיים משלהם…שהקנו לחברתם תחושת ערך עצמי…

סגל ממשיך ומפרט במסמך על היכרות של הילדים דרך סיורים וטיולים ביישובי האזור, שאר  אזורי הארץ ועוד. הטיול היה מרכזו של תהליך הלימודים והוא התקיים בצורות שונות. גדעון גלעדי מספר על “טובה (לוינסון) בן- צבי המורה המיתולוגית שלו”  “שיטת החינוך כללה מלאכה, טבע המון טבע, המון טיולים, טובה אהבה לטייל. היא טיילה אתנו ברגל בהרים, במערות, במטעים בעונות של הקטיף היינו הולכים לראות וגם לעבוד קצת…ראינו איך מקררים את הפרי, איך משמידים את סס הנמר –זחל שהורג את העצים. ראינו איך עושים הרכבות לעצים…אתה גדל עם עולם שלם שהחקלאות היא חלק מזה.” על פינת החי שהקימו בשטח המזרחי מתחת בית –הספר גדעון גלעדי מספר: “על-יד בית-ספר הקימו פינת חי מדהימה… עשרות כלובים של כמעט כל החיות שהיו כאן באזור: ציפורים, עופות דורסים, קיפודים, חתולי ביצות, שקנאים, תנים, נמיות מה לא? ילד שגדל פה ידע מה גדל פה”.