כפר גלעדי כשער לעליה בלתי לגלית דרך היבשה

סיפור המעשה:

כפר גלעדי כשער לעליה בלתי לגלית דרך היבשה

 

ראשיתה של העלייה הבלתי לגאלית דרך היבשה, החלה בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר החלה התעוררות רעיונית חברתית בחיי הציבור היהודי במזרח אירופה שהביא יחידים וקבוצות לעשות דרכם לארץ ישראל. לא כל החפצים להגיע לארץ ישראל צוידו באשרות כניסה לארץ ישראל, ולא נותרה להם הברירה, וצעירים רבים ממזרח אירופה, החלו לעבור דרך לבנון לארץ ישראל.
מארצות האיסלם לא נתקלה העלייה בתחילתה בקשיים מרובים שכן, עולים אלה הגיעו בעיקר דרך סוריה ולבנון ולא משכו תשומת לב רבה כזרים, הם נכנסו לארץ ישראל ועיקר שאיפתם הייתה להגיע לירושלים.

1919-1929
קשר קבוע היה לחברי כפר גלעדי עם ערי הלבנון צור צידון וגם ביירות, שכן הם היו נתינים צרפתיים. שם נפגשו החברים עם היהודים אשר עברו ללבנון בכדי להגיע לארץ, ובדרכם חזרה לכפר גלעדי העלו יהודים על עגלתם, וכך התחילה העלייה הבלתי לגאלית דרך היבשה.

מאיר ספקטור היה מארגן את העולים בבירות, והעגלונים לואי טיטלמן ומשה אלכסנדרובסקי היו מעבירים אותם בעגלותיהם דרך המשמרות הצרפתים לכפר גלעדי. בכפר גלעדי היו החברים ובעיקר מניה שוחט, אליעזר וחיה קרול ונחום הורביץ, מקבלים את הבאים, היו אלה יהודים שרצו להגיע לירושלים, מכורדיסטן, ומאפגינסטן, מעירק, בוכרה, מפרס, מהרי קווקז מסוריה ולבנון.

מצב זה נמשך עד 1924 גבולה הצפוני של ארץ ישראל נחתם סופית (הסכם פולה ניומקוב), שלושת הישובים מטולה כפר גלעדי ותל חי סופחו לשטח הבריטי והתושבים הפכו מנתינים צרפתיים לנתינים בריטים. והוראות הספר הלבן הראשון הגבילו את העלייה לארץ ישראל. עתה קשה עוד יותר דרך ההעפלה מלבנון.

1929-1939

בשנים 1929-1939 התרחבה ההעפלה הבלתי לגלית מארצות המזרח. יהודה קופילביץ (אלמוג) חזר משליחות ציונית בפרס ובחוזרו דרך דמשק, נפגש עם נערים שדבקו בעברית ובחלום ארץ ישראל וארגן אותם בתנועת ה”חלוץ”. קבוצה ראשונה של מעפילי “החלוץ” מסוריה (6 במספר) הגיעה לכפר גלעדי חודשים ספורים לפני מאורעות תרפ”ט. אחרים המשיכו לחולתה ולימים היו פעילים מרכזיים בהבאת יהדות סוריה לארץ.
ליהודי סוריה היו כמה יתרונות בדרך העפלה, שראשונה בהן הייתה עצם קרבתם לארץ והאפשרות לעבור את הגבול בקלות יחסית, והייתה להם ידיעת השפה הערבית בניב סורי.

החל משנת 1932, כמאה צעירים וצעירות, בוגרי תנועת נוער נצ”ח מהארצות הבלטיות, שנענו לקריאה לעלות צפונה להתיישב בכפר השומרים – כפר גלעדי הצטרפו לכפר גלעדי. הם העריצו את אנשי ה”שומר”, פועלם ומורשתם ונכנסו בנעליהם בכל התחומים, לרבות בנושא הפעילות העלייה הבלתי לגלית. חברים נוספים בכפר גלעדי ביניהם גרישה שנקמן, מאיר בריל, השל צור יטה סגל הצטרפו למעגל הפעילים בנושא ההעפלה.

1939-1948

בתום המאורעות, ותוך כדי מלחמת העולם השנייה המשיכו חברי כפר גלעדי לעסוק בהעלאת עולים דרך גבול הצפון, ולקבל עולים שהגיעו מהגבול המזרחי- והצפוני סוריה ולבנון.

בשנים 1939-1948 חברו אל חברי כפר גלעדי “ההגנה” באמצעות המוסד לעליה ב’ ואחר כך הפלמ”ח באמצעות “החוליה” שפעלה בין השנים 1943-1946. בין ראשי עליה ב’ היו חברי כפר גלעדי גרישה שינקמן ומשה אגמי.

“החוליה” התמקמה “בבית הראשונים” בכפר גלעדי, מנחם קלר איש קשר בסוריה, יודקה רבינוביץ ממסייעי העליה מעירק, מאיר בריל מוביל הדרכים, אליעזר וחיה קרול, השל צור יטה סגל ומרים בת אברהם הקולטים את העולים בקיבוץ, ושאר חברי הקיבוץ היוו את החיילים שבשטח – לכל פקודה לכל עת.

אליעזר קרול תיאר את הפעולות:
“משבא עלינו הדבר מצא את כולנו נכונים. אילו ראיתם כיצד קמו נערים ונערות צעירים יחד עם חברים וחברות ותיקים ללוות את הפליטים, כיצד החזיקו את התינוקות המטופלים בזרועותיהם אותה שעה נזכרתי בערב “כל נדרי” כמוציאים את ספר התורה קדושה מרחפת בחלל בית הכנסת, קדושה כזו חשתי בעיני החברים בשעה שהתחילו לעלות את העולים במעלה גבעתנו”.

יחידות הפלמ”ח “המסתערבים” ו”החוליה” פעלו בשיתוף פעולה מלא וחלקי עם חברי כפר גלעדי.
אחד המבצעים הגדולים בעת ההיא היה בשנת 1945 מבצע העברת של כ-1350 ילדים ובני נוער מסוריה לארץ. יוזם המבצע היה יאני אבידוב לעזרתו הגיעה רחל ינאית בן צבי, עקיבא פינשטיין ואחרים שסיכנו את חייהם ופעלו באומץ לב להצלחת המבצע. רבים מהם עברו דרך כפר גלעדי ומצאו ולו ליום יומיים חוף מבטחים עד שבשלו התנאים והיו מועברים למרכזי הקליטה בעיקר בקיבוצים ובמושבים.

ועוד נזכיר את האירוע שהסעיר את הישוב ב-6.10.1945 עת קבוצה של 70 איש שהגיעה בליל שבת למרגלות כפר גלעדי, הקבוצה התגלתה על ידי חיל הספר. עם שחר הוזעק כל הישוב על חבריו וילדיו לסייע לעולים. חיל הספר שגלש במכוניות משוריינות ממטולה, כיתר את כפר גלעדי וכוח תגבור החל זורם מיישוביי הסביבה. מיריות של חיל הספר נפגעו מספר חברים מכוח התגבור. המצור נמשך עד אחה”צ, ורק כאשר הבינו הבריטים שחברי כפר גלעדי, לא יהססו להגן על אנשיו ולו אף בשימוש בנשק , הסירו לעת ערב את המצור ויצאו מכפר גלעדי. מיד באותו ערב הוחלט להעביר את כל הקבוצה לאילת השחר.
כתגובה על ניסיון הבריטים לעצור את העולים החליט הפלמ”ח להגיב ומיד. בליל 8-9 לאוקטובר התארגן כח בפיקוד יצחק רבין ונחום שריג לפריצת כלא עתלית. העולים שהיו נצורים בכלא הוברחו דרך בית אורן ליגור ושם נטמעו בין חברי הקיבוץ. (יורם טהר לב שהיה נוכח באותה עת ביגור כתב את שירו “צל ומי באר.”)

בכפר גלעדי היה איש קשר בשם יעקב סלעי (מאיר בריל) הוא היה האיש שדאג לעולים מרגע הגיעם ועד הגעתם למרכז הארץ..

סוף דבר

במשך שלושה עשורים שימש קיבוץ כפר גלעדי כשער לעליה בלתי לגאלית דרך היבשה, למעלה מ- 10,000 עולים שהגיעו בעיקר מארצות המזרח: סוריה ועירק תורכיה ואפגניסטן לבנון ופרס וגם מאירופה.
מי שהתחילו בפעולה זו היו חברי ארגון “השומר” שכמו במעשיהם הקודמים לא חיכו שיגידו להם לא חיכו שיקראו להם, פשוט קמו ועשו מעשה.
החל משנות העשרים המוקדמות הקדישו מאמץ רב וכסף תוך סיכון עצמי למען יהודים שרצו להגיע לארץ ישראל.

אך טבעי היה בכפר גלעדי , שהעבירו את חשיבות העשייה גם לחברים הצעירים, ולבנים שנדבקו בחיידק והצטרפו לעיסוק בהעפלת יהודים לארץ ישראל בדרך לא דרך, מהיבשה ודרך הים בהתגייסות לבריגדה ולפעילות עליה ב’, לפלמ”ח ולהגנת הגליל.

רשמה: תורה שריבר

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן