לזכר יוחנן וייל ובנימין קליין

הימים ימי מלחמת השחרור

חג הביכורים 1948

לזכרם של יוחנן וייל ובנימין קליין – מאת יוסף קפלן

גויסנו לשתי כתות ” חי”ש”, מפקדינו היה אברהם פורטוגלי. לאחר שהתגייס לחיל האויר הופקד עלינו חיים נגלי ז”ל. חיים היה פלמ”חניק ותיק ומנוסה וגם מפקד בחסד. תפקידנו היה ליווי שיירות בקו מטולה – טבריה והבטחת העובדים בשדה. עוד מחלקות כאלו הוקמו בגליל. הימים היו סוערים, הערבים מיקשו דרכים, הרסו כבישים ופוצצו גשרים. כל מאמציהם היו לנתק את הגליל. והנה חל מפנה, ערביי החולה החלו נוטשים את כפריהם ועוברים לסוריה ולבנון. והימים ימי קציר.

השתלטנו על חלסה ואת בסיסנו קבענו בביה”ס ערבי [כיום ביה”ס רמב”ם]. חיים הקפיד על אימון האנשים והפך אותנו תוך זמן קצר לחיילים מאומנים. אם כי כולנו הינו מבוגרים יחסית, הרי רצינות המעשה והכרת הייעוד הם שקבעו.

כאשר הצבא הסורי נכנס לתמונה והחל תוקף, הפכה מחלקתנו ליחידה צבאית. פשטנו את כסות המחתרת והיינו לצבא סדיר כביכול. שוטטנו בדרכי החולה, מוזר היה להתרגל אל שינוי הנוף. רגילים היינו לראות את העמק הומה מערבים והנה כפרים נטושים, בתים ושדות עזובים. בלילות ניסו הערבים לחזור על מנת לקצור את שדותיהם. הכפר עבסיה עשה זאת בחיפוי תותחים סורים. בפעם הראשונה טעמנו טעמה של הפגזה. בכל זאת הצלחנו לגרשם.

בלילה נפלה משמר הירדן והאו”ם הכריז על הפסקת אש – הפוגה ראשונה. הסורים הפרו אותה ותקפו אותנו בכח גדול. מחלקתנו התבצרה בכפר מדחיל בדרך העולה לכפר סאלד. מספרינו מועט ונשקנו קצר טווח. אש הסורים הייתה קטלנית, אך לא ניתנה פקודה לסגת ואנו המשכנו להתגונן. זכור לי כיצד יוחנן שהיה חובש, הגיש עזרה לפצועים באש תופת. רבים נפלו שם. הקרב נמשך כמה שעות. זמן רב לא יכלנו להוציא את הפצועים. ביניהם את יוחנן ובנימין. היו אלה קורבנות תרמית ההפוגה.

כשהתארגנה הפלוגה הוצע ליוחנן תפקיד האפסנאי והוא סירב. יוחנן רצה לצאת עם הלוחמים ולהיות בקו האש, כי נפשו הייתה נפש חלוץ. היה מאלה שקודם כל נאה מקיימים. התמזגו בו ערכי תרבות אירופה והווי חיים יהודיים. הוא ספג לקרבו חיש מהר את ערכי תנועת העבודה והקבוץ והשתרש בספרותינו העברית.

כל פינה במטע מזכירה את יוחנן, את חיינו ועבודתנו המשותפת עם יוחנן היקר באדם.

ובנימין – סמל האדם הישר, ההגון, השקט והעניו. מסור לייעודו ואהוב על כל חבריו. באיזו חיבה הזכירוהו בפגישה של פלוגתנו. תחביב היה לו – לימוד שפות והיה משקיע בו ימים ולילות. לבסוף כשמצאנו את עיזבונו, נתגלה גם כנשמה לירית.

יוחנן ובנימין זכרם ישמר בלב כולנו כדמויות חלוציות לדוגמא ולסמל.

ראי אדמה – כי הבאנו לך שי ביכורים, את מיטב בחורינו.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן