מזיכרונות רות קרול

“אִם בַּשַּעַר יֵש אֹורחַּ
שֶׁנָּחַּת מֵעֵבֶר יָּם
מָּה נַּצִיעַּ לָּאֹורֵחַּ
בְבֹּואֹו מִשָּם?…” מילים ולחן: נעמי שמר.

אנשי כפר גלעדי חיו בשכנות טובה עם ערביי האזור, אשר לא פעם סייעו לאנשי כפר גלעדי בהעברת עולים דרך סוריה ולבנון בשנות העשרים המוקדמות של המאה הקודמת.
כך מספרת רות קרול מתוך זכרונותיה:
הכנסת אורחים קיימו בכפר גלעדי בכל הלב, אותו זמן נהרו לארץ אלפי עולים “בלתי ליגליים” ובדרכם מבירות עברו את כפרנו. בלילה היו מגיעים אלינו מהגבול הלבנוני, היינו מאכילים אותם ומסיעים לטבריה. אחדים מחברינו הזניחו את עבודת המשק והתמסרו לטיפול בעליה זו, להעבירם למושבות השומרון ויהודה.
פעם היה זה בליל שבת, הוכנה לארוחה (פעם ביובל) מנת בשר. החברים כולם התכוננו ל”כיף” )תענוג) נדיר זה חדר האוכל היה נקי ומצוחצח, מנורת הלוקס הבריקה, מפות לבנות היו פרושות על השולחנות. והנה נפתחת הדלת וכמה עשרות עולים, גברים, נשים וילדים נכנסו עם חבילותיהם. הושבנום, כמובן מיד ליד השולחנות, חילקנו להם את מנת הבשר ואת כל השאר. מששבעו, העברנום למקום מסתור, חזרנו לחדר האוכל וסעדנו ליבנו בשיריים, ופתחנו בשירה וריקודים, שכחנו את חיינו הקשים. (מתוך: ארכיון בית “השומר” תיק איש רות קרול)

בצילום: רות במרכז עם שתי חברותיה בשירותן הצבאי, שנה לא ידועה 

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן