חיפוש נשק בכפר גלעדי – כתב אורי הורביץ
בשנת 1946, כשבועיים אחרי “השבת השחורה” ומציאת הנשק ביגור, הספיקו חברי כפר גלעדי להחביא את הנשק הרב שהיה מוסלק בסליקים ברחבי הקיבוץ, בזמן קצר הכינו ארגזים ברזל גדולים עם סגירה מיוחדת, חפרו בפרדס ובמטע שממערב למשק בורות עמוקים, והטמינו בתוכם את ארגזי הברזל.
בוקר אחד הקיפו את כפר גלעדי חיילים בריטים “הכלניות” (כפי שכונו הצנחנים הבריטים) מלווים בכוח גדול של נושאי גייסות משוריינים. ניסיונם הראשון להיכנס דרך שער המשק, נכשל ע”י ילדים ששכבו על הכביש. איזה פורטוגלי, בן וחבר משק ששכב על הכביש עם הילדים, השתטח לפני הרכב המשוריין. נהג הרכב ניסה להימנע מלדרוס אותו אבל לא הצליח. הוא דרס וריסק לאיזה פורטוגלי את רגלו. איזה פונה לבית החולים שוויצר בטבריה ע”י אמבולנס של כפר גלעדי. אחרי הזחל הראשון, פרץ כל הכוח לתוך המשק. לפי תכנון הבריטים, הישוב חולק לאזורים שביניהם חצה כוח בריטי. כל הגברים רוכזו בשתי מכלאות גדולות על הדשא הגדול שלפני חדר האוכל. הבריטים התחלקו לקבוצות חיפוש, הפכו את כל המשק. לילדים ניתנה משימת לחפור גומות, להכניס לתוכן מטילי ברזלים ולכסות, החיילים סרקו את הקיבוץ עם מגלי מוקשים “וגילו” את אשר הטמינו הילדים. החיפושים היו קשים. גם החברות השתתפו במשימה וזרקו ביצים סרוחות ושפכו מים רותחים על החיילים הבריטים.
דינה אליוביץ’ סטרה לקצין בריטי שנהג בברוטליות, זחל אחד שבר את צינור המים המוביל לכפר גלעדי כאשר תמרן על גבעת השוקת. יטה שהייתה הדוברת בשל שליטתה באנגלית, פנתה למפקד הכוח הבריטי, הסבירה לו את מצב המים שהולכים ופוחתים, שמוליק רבינוביץ’ מלווה ע”י סמל בריטי העמיס על עגלה כלים וציוד לתיקון ויצאו לכיוון גבעת השוקת שם היה הצינור השבור. בדרך עצר אותם קצין וצעק על הסמל למה שמוליק מוביל את הפרדה והורה לסמל להוביל את הפרדה עם העגלה. שמוליק התיישב על העגלה כשהסמל מוביל את הפרדה וכל מי שפגש אותם צחק.
בינתיים המשיכו החיפושים לכל קבוצת חיילים בריטים צירפו חבר משק דובר אנגלית. במשך היום התנהלו חקירות. המחפשים עברו והפכו כל בית דירה ומחסן. במחסן התבואות דקרו בכידונים את שקי התבואה, חיפשו סביב לסליק הגדול שהיה במחסן של שימעלה שהיה ריק ובסופו של יום לא מצאו דבר. יעל מליק (אגמי) סיפרה שהם, הילדים הגדולים, עבדו ברפת וכשהגיעה קבוצת חיילים לחפש ברחבי הרפת הם דקרו בכידוני הרובים את כדי החלב שהיו מלאים, בסופו של החיפוש ברפת התגייסו החיילים ועזרו לילדים לסיים את העבודה ברפת.
הקבוצה שניהלה את המגעים עם הבריטים היו נחום הורביץ, יטה קולר, נתן גורלי ואליעזר קרול. משק החי טופל ע”י ילדי בית הספר הגדולים.
עם ערב הסתיים המצור בכפר גלעדי, הבריטים חזרו לבסיסם בידיים ריקות ובסליקים שלנו בפרדס ובמטע נשאר הנשק הרב.
רק בסוף 1947 הושב הנשק לכפר גלעדי. הנשק טופל, ואוכסן מחדש בסליקים שעל הגבעה לקראת מלחמת העצמאות.
זיכרונות מהחיפוש של הצבא האנגלי-
מספרת ניצה בלאך
זה היה 10 ימים אחרי שאבא שלי נפטר. חסמו את השער עם טרקטורים, זחל משוריין אנגלי עקף את השער עלה על גדר התיל ונכנס למשק. ראיתי מישהו מהילדים בורח וברחתי גם אני, רצנו לבית של בלה שר והתחבאנו תחת המיטות. בבוקר כולנו היינו בשער. אחר כך אמרו לנו להפריע להם. חייל אחד נכנס לתעלה ואבנר איתי קפץ לו על הגב. סיפרו שבמטבח חברה אחת זרקה ביצים על חייל. לימים פגשתי חברת מעיין ברוך שהייתה באותם ימים בהכשרה בכפר גלעדי, היא סיפרה שאכן זרקו במטבח עגבניות וביצים על החיילים. אותה חברה שמרה על דלת מאחוריה הוחבא מישהו, בעזרת האנגלית שלה מנעה את החיפוש אחרי הדלת. בסופו של דבר אספו את כול החברים על הדשא הגדול , לוי ניגן על האקורדיון והחברים רקדו אורה.
מספרת נטע ממר חיים
אני קמתי והלכתי. בשבת השחורה הייתי בכתה ב , בת עמי המורה אמרה לנו, ברגע שאתן פקודה, אתם רצים ונשכבים על הכביש. נכנס הזחל”ם הבריטי שפרץ את הגדר וניתנה הפקודה לכל הילדים לשכב על הכביש לחסימה. איזה פורטוגלי שכב ראשון ואני לידו. הזחל התקרב ועלה לאיזה על הרגל והוא נפצע. בערב סיפרתי לאבא שהייתי שם ושכבתי לידו וראיתי הכול, אבא הגיב “אז מה”? נתנו הוראה אז הכול בסדר.
