לאה גולדברג המשוררת כתבה שיר שאינו מופיע בספרי שיריה

ובשיר מופיעות אלו השורות:

“קַר הָאָבִיב בְּמֶרְחַב הַגָּלִיל

עַצֶּבֶת צוֹרֶבֶת בְּהוֹד הַלֵּילִי

בָּאָה הָרוּחַ לִכְפַר גִּלְעָדִי

נוּמָה, יְלָדַי,

נוּמָה, עֵינֶיךָ עָצוּם וְיָשֵׁן

יָשִׁיר הַגָּלִיל לְךָ זַמָּר יָשָׁן נוֹשָׁן”

את השיר הקצר הזה כתבה לאה גולדברג, אולם אין לי שום מידע על אודות השיר

מתי נכתב? היכן מופיע? ובאיזו שנה?

אך יש לי בכל זאת רמז באשר לזמן כתיבתו

מאחר שקראתי ספר שרכשתי לספריה בשנת 2005 “יומני לאה גולדברג”

ובו כותבת לאה גולדברג את הדברים הללו:

17/08/1942

“כפר גלעדי

נחה קוראה את ברוך, עודני שיכורה מן האוויר הנוף היפה עד מאד איננו מלבב, יבש שרוף זעום פנים

דקורטיבי יתר על המידה רציתי ביער בירק ממש במעט רוך וריח אורן. פה חורשות קזוארינות בלי

ניחוח אבל הציפורים נהדרות. למטה, מסביב לעצי התאנים ילדים קטנים לבושים מכנסיים בלבד,

מטפסים וקוטפים פירות

הקהל איום רועש בלתי מחונך רק זוג גרמנים יתכן שאינו ולא כלום, אך לפי שהתנהגותם יודעת

סייג וצורה כמו אואזיס”

19/08/1942

“אותו שחרור פנימי גדול איננו בא, הרגשה בלתי פוסקת של זמן אבוד, האנשים מסביב במידה

שאינם מטושטשים- מטרידים. היחס לנוף ישנו רק לעתים רחוקות, אתמול בטיול למטולה- הסלע

הגדול, בדרך כלל- הרגשה לא נעימה של שובע, של עקרות מחשבתית…

בחדר אוכל עתה קונצרט, לא אלך, אינני יכולה לשמוע מוזיקה בייחוד שם ובחברה הזו אינני רואה כל

צורך בהעמדת פנים”

22/08/1942

היום טיול בבדידות, עייפתי מעלייה קלה על ההר. אבל חשתי אחרת את הנוף, גני פרי. גדרות

ברושים, סנוניות באוויר. ויאדוק (גשר צר מעבר מים) נער ארך רגליים הולך לאורכו בזהירות, על

הכביש כובע קש אבוד, ערבים על סוסיהם ודממה”

23/08/1942

“הבוקר טיול בשדה. משהו מן הצומח, חרציות צהובות סנוניות, ציפורי שיר.

ביום ניסיון לכתוב שיר, שורות אחדות. אינני יודעת אם יש בהן ממש. לפתע גיליתי שיר קטנטן נושן,

כתבתיו , כנראה לפני שנה טוב.”

(האם זה שיר הערש הקטנטן  שלאה כתבה על כפר גלעדי?)

לעולם לא נדע, אך מה שאנו כן יודעים, שלאה גולדברג המשוררת הידועה והנערצת בילתה בבית

המרגוע שלנו ממש  בראשיתו