ברזילי קרסה

קרסה הייתה אחות לחמישה אחים ואחיות שנספו בשואה עם משפחותיהם ונשארה כמעט ללא משפחה. בכפר גלעדי היה לה בן דוד חיים נגלי ז”ל, וכאן הכירה את משה לו נישאה בשנת 1939.

כל שנות עבודתה עבדה בתפירה ואהבה את מקום העבודה היצירתי והחם.

מלאכת הכפיים נתנה לה הרבה אושר, היא חשה שמחה ליצור משהו חדש: לתפור, לסרוג ולקשט.

את כל טוב ליבה השקיעה בטיפוח הקן המשפחתי: קישוט הבית, יצירת אווירה חמה ונעימה עם דברי מאפה טעימים, תבשיל מיוחד, צלילי מוסיקה קלאסית ומתן הרגשת חמימות ואהבה.

תמיד הייתה כל כך צנועה, דואגת ומיטיבה ועיקר דאגתה הייתה שיהיה טוב לילדים ולנכדים

הטוב, הרגישות והאהבה מילאו אותה, ואותם העניקה ונתנה בכל ליבה.

יהי זכרה ברוך!