כשהייתה חנה בת חודשים יצא אביה להתארגנות במושבות הברון הירש בארגנטינה.

בשנת 1940 יצאה אימה ושתי בנותיה באניית משא להצטרף לאב בארגנטינה.

המסע ארך כמה חודשים בתנאים קשים מאד.

התחלת החיים בארגנטינה היו קשים מאד המשפחה הייתה חסרת כל. לאחר שבע שנים קשות עברה המשפחה לבואנוס איירס שם הקימו מעדנייה, הבנות עזרו בעבודה וחנה נאלצה להפסיק את לימודיה בגיל ארבע עשרה.

בהמשך שבה ללימודים וסיימה לימודי תיכון והוראה.

הייתה מאד מעורבת בחיי הקהילה.

בשנת 1960 נישאה למנפרד לזוג נולדו שלושה ילדים

המשפחה עברה לצפת וחנה עבדה כגננת, מנפרד כמכונאי במוסך של מחצבות כפר גלעדי

בשנת 1965 עברו לקיבוץ.

תחילה עבדה במטבח ובהמשך כמנהלת משק הבית במלון. לצד הרצאות וסיורים שערכה לאורחי המלון עקב שליטתה בשפות רבות.

כשהרגישה שכוחותיה אינם מאפשרים לה למלא את תפקידיה כראוי עברה לעבוד במחסן הבגדים והתנדבה לעבוד במרכולית. עד שחלתה במחלת הפרקינסון ונאלצה לעזוב את כל תפקידיה.

הייתה סבתא מסורה ומעורבת בחיי ילדייה ונכדיה.

יהי זכרה ברוך