אליוביץ נולד בעין זיתים להוריו אליהו ושרה. כשהוקמה על ידי הברון רוטשילד חוות ניסיונות והדרכה לחקלאים התמנה אביו הידוע בשם “הסבא” בשל הידע הרב בגידול צמחים למנהל המקום.

ביתם היה בית פתוח לכל עובר אורח יהודי או ערבי.

כשנסגרה החווה עברה המשפחה למטולה.

בגיל צעיר הצטרף משה לאחיו שהיו חברים ב”שומר” בכפר גלעדי.

בימי מלחמת העולם הראשונה נאסר על ידי התורכים בגלל השתייכותו לארגון ה”שומר” וישב בכלא בדמשק.

בזכות השפה הערבית שהייתה שגורה בפיו והידע בהליכות הערבים שימש כמתורגמן בין טרומפלדור לבין השכנים הערביים.

כשחזר לכפר גלעדי עבד במכוורת ובמטעים ובנוסף המשיך לשמש כמקשר עם הערבים.

בימי “חומה ומגדל” מונה לתפקיד מוכתר הישובים החדשים, כינויו היה “מוכתר המוכתרים” וכן שימש איש קשר ברכישת קרקעות בין הקרן הקיימת לישראל לבין המשפחות בעלות הקרקעות.

הערבים כינוהו “חוג’ה מוסה” כיבדו אותו והעריכו את יושרו ונאמנותו. לא פעם נקרא לשמש בורר בין חמולות ערביות מסוכסכות.

אהבה גדולה הייתה לו לסוסים ואף שימש כאורוותן בכפר גלעדי. הוא השכיל להדריך ולהקים דור של חובבי סוסים.

משה היה מקובל מאד על חבריו, איש נעים הליכות צנוע ועניו.    

יהי זכרו ברוך!