קורות חיים –

במאי 1952 נולדה רחלי לאורי ורות הורביץ, אחות לנמרוד,

גדלה במסגרות החינוכיות בכפר גלעדי ולאחר מכן ב”עמק החולה” שבכפר בלום.

בהיותה בת 16, התייתמה מאימה, ונשארה לבדה כשאורי עבד בביטחון אל על ובסיום שנת הלימודים לקח אותה לטיול בארה”ב.

לאחר סיום התיכון, הצטרפה לגרעין עודד שעסק בחינוך נערי בית שאן, ומשם התגייסה לצבא כמשקית סעד ות”ש בקרית מלאכי.

עלתה על אניית התק”מ ששטה בין נמלי העולם, ועבדה על הסיפון עם שאר המלחים….

חזרה לקיבוץ, ובשנת 1977 התחתנה עם יוסי קלר ושנה לאחר מכן, עברה המשפחה, יחד עם קים, התינוק שנולד לבסיס חיל האוויר בתל נוף.

שנתיים אח”כ, ב – 1980 נולד אמיתי, ושוב מעבר – הפעם לבסיס בחצרים.

ביוני 1982, מלחמת שלום הגליל, איבדה את יוסי, אהוב ואב ילדיה שהיה החלל הראשון של המלחמה הארורה.

שלושה חודשים לאחר מכן, עלתה לכפר גלעדי עם שני בניה, כשבאותו הזמן הובאה גופתו של יוסי לקבורה. יחד הגיעו לקיבוץ.

נכנסה לעבודה בבתי הילדים ובמקביל הייתה פעילה בוועדות החינוך והתרבות.

לאורך כל השנים, היה לה ברור שהיא ממשיכה לחיות ולהיות פעילה והריפוי שלה יבוא מעשיה ולא מישיבה בבית עם משקפים כהים…

היו הרבה רגעים קשים וכואבים, היו הרבה געגועים ובדידות, אבל הכל נשאר בפנים – לא מדברים ולא משתפים.

לא ראתה אפשרות לצאת ללימודים בגלל המרחק מהילדים, וכך בחרה ללמוד בתל חי אומנות והפכה רשמית למדריכת אומנות.

בשנת 1992, במלאות 10 שנים לנפילתו של יוסי, הפיקה ערב מכובד ומרגש לזכרו בבריכת השחייה, בהשתתפות אמנים רבים בהרכבים שונים כשהפתעת הערב הייתה עלייתו של קים לבמה כסולן בלהקה שהקים עם חבריו.

במהלך השנים חברה לקבוצת אמניות מהגליל, ויזמה פתיחה של גלריה לאמנות, שהייתה הגלריה הראשונה ב”שביל הלולים” שהלך וקם בין הלולים הישנים של הקיבוץ.

כל השנים הייתה דמות מרכזית בנושאי החינוך, ארגון החגים, ארגון אירועים חברתיים, עריכת עלון הקיבוץ ועוד, קולה ונוכחותה הדהדו בכל מקום ובכל תחום.

למרות הקשיים, אובדן אם, בעל, סבא וסבתא שהיו לה כהורים, אח ואבא, תמיד התהלכה בקומה זקופה, ואיש לא ידע מה מתחולל בנפשה הדואבת, תמיד דאגה להסתיר…

בשנה האחרונה, חלתה במחלה הארורה, נלחמה בכל כוחותיה למגר אותה, בגבורה וללא תלונות, לא נתנה לעצמה להישבר,

עד שאזלו כוחותיה….

*ובנימה אישית, רחלי ואני יחד כבר חמישים וחמש שנים,

הייתה לי כאחות, כחברה, כדמות תומכת, ובשנה האחרונה נתמכת…

לא תמיד הסכמנו האחת עם השנייה, אבל תמיד היינו שם האחת בשביל השנייה….

עצוב לי, לא מעכלת איך ממשיכים בלי רחלי….

נוחי על משכבך בשלום, לנצח תישארי אתנו כדמות חזקה, עצמאית, זקופה, תמיד אומרת את המילה האחרונה…

אוהבת אותך רחלי, תחסרי לי מאד.

                                                       רונית